"... התצפית השכיחה ביותר של דפוס שיקוף אוטומטי היא ככל הנראה פיהוק. לאחר ששני אנשים או יותר שהו במרחב פיסי קרוב במשך זמן מה, ואחד מהם מתחיל לפהק, אותו רפלקס מופעל לעתים קרובות אצל האחרים בתוך שניות... דוגמה נוספת, המערבת השתתפות פעילה יותר, היא כשצחוק נודד באופן מדבק מאדם לאדם בקבוצה... צעד מסעיר ראשון לעבר זיהוי המעגלים הנוירולוגים שאחראיים ליכולת השיקוף שלנו הוא הגילוי של נוירוני מראה. אכן, נוירוני מראה נחשבים לעומדים בבסיס יכולתנו להדהד עם המצבים הפנימיים של אחרים. סיגל (Siegel 2010) כתב בהרחבה על התופעה ההדדית ביחסים של נוכחות, הדהוד והתכווננות"
הקטע תורגם באדיבבות יאיר בראון ולקוח מתוך מקרה הנקרא "המטופלת הכועסת", מופיע בהרחבה בפרק The essence of experiential dynamic psychotherapies בספרו של ד"ר אוסימו
שיקוף פעיל בעבודה קלינית
"שיקוף פעיל (MI) כולל את הפנית תשומת הלב של המטופל על ידי המטפל להיבטים בעצמי, בייחוד לאלה שהמטופל פחות ער להם. אלה היבטים ניתנים לתפיסה, אשר חושפים רגשות, פחדים, ועמדות הגנתיות. ביחוד, שיקוף מערב מתן משוב רצוף ומדויק למטופל בנוגע למה שהוא מעביר באופן מילולי, פיסי, או בכל רובד אחר. בטיפול דינמי-חווייתי שיקוף הוא מאד אקטיבי וחי, במובן שהמטפל משקף את מה שהוא צופה בו באופן אקטיבי ובלתי-תלוי..."
דוגמא קלינית:
מטופלת: ... אולי אני צריכה להתמודד עם דברים בצורה יותר ברורה או ישירה... אחד הדברים האחרונים שאיכשהו נשארו תלויים באוויר היה... הממ, שיש לי תחושה עוצמתית של נטישה...
מטפל: ... ודאי ...
מטופלת: ... אוקיי, אבל... אני לא יודעת מאיפה כל זה בא...
מטפל: ... איך זה בשבילך לדבר על זה איתי עכשיו?
מטופלת: ... אני לא יודעת.
מטפל: ... את נראית מאד מכווצת ... איפה את מרגישה את הכיווץ הזה
מטופלת: (מצביעה אל הגרון שלה)
מטפל: ... בתוך הגרון שלך? (MI)
מטופלת: ... הממ, כן, הממ, הממ...
מטפל: ... איך הגרון שלך? (MI)
מטופלת: ... סגור ... הנושאים האלה יכולים לעורר תגובות כמו בכי ... אני מתכוונת ...
*שימו לב לשיקוף העדין של המתח הגופני של המטופלת "את נראית מאוד מכווצת", מה שמוביל לריכוז בגרון ולעליית המודעות לבכי שמוחזק עצור בפנים. זה שיקוף פעיל כיוון שהמטפל מפנה את תשומת הלב לשם, ביוזמתו. בהמשך תהיה אינטגרציה של הרגש, התחושה הפיזית והתוכן שמעורר את הרגש וכך המטופלת תוכל להיות "הבעלים" של הרגשות (שהיו עד כה לא מודעים) והתחושות הפיזיות שהופכות להיות מודעות ומובנות יותר. תהליך כזה מעביר את המטופלת לעמדה של כוח, יכולת ובחירה.