תודה לסטיב שפירו על תרומתו לקהילה בישראל

תודה לד"ר סטיב שפירו על תרומתו לקהילת מטפלי EDT-IL בשנה החולפת

סטיב קיים בהתנדבות שני מפגשי למידה ועיבוד. הראשון, נערך בדצמבר 2023, נפגשנו כ-25 מטפלים ושוחחנו על ההתמודדות שלנו כמטפלים וכבני אדם עם התקופה המורכבת בישראל. סטיב הביע את רגשותיו החמים ורצונו לתמוך ולסייע בתקופה זו, הוא חלק מניסיונו הרב בהתמודדות עם מצבי אסון וליווי ותמיכה נפשית עבור מטפלים ומטופלים שנחשפו לארועי טראומה אקוטית.

המפגש השני נערך בתחילת פברואר 2024 וכלל טיפול מצולם של סטיב, נושא המפגש היה החשיבות של הבהרת הגנות, וראיית המטופל את ההתנגדות הפנימית שלו, הבנה שלה והפיכתה לאגו-סינטונית. כך, המטופל יכול להתחיל לראות אלטרנטיבה בריאה יותר ולפנות בכיוון חדש. נושא זה הוצג בתגובה לפיתוי הקיים, במיוחד בקרב מטפלי EDT לאתגר הגנות מוקדם, ללחוץ לעבר רגשות מוקדם ובאופן שעלול להוביל לפגיעה בברית הטיפולית ולקשיים אחרים.

סטיב שפירו, PhD, פסיכולוג מורשה, עוסק בצורות שונות של טיפול דינמי חוויתי (EDT) מאז אמצע שנות ה-90, כולל פסיכותרפיה דינמית מואצת (AEDP) ופסיכותרפיה דינמית קצרת טווח (STDP). הוא לומד AEDP אצל ד"ר פושה משנת 2003 וחבר מייסד במכון AEDP, שם הוא חבר סגל בכיר. ד"ר שפירא מעביר הכשרה במתכונת של סמינרים, סופרוויזיון קבוצתי והנחיה פרטנית. הוא הרצה והעביר סדנאות לקהילת בריאות הנפש באמצעות סוכנויות וארגונים שונים. הוא המנהל לשעבר של פסיכולוגיה וחינוך בשירות החירום של מחוז מונטגומרי (MCES), בית חולים פסיכיאטרי חירום, שבו עבד בעיקר עם הפרעות אישיות קשות וכאלה שהתחייבו לטיפול באופן לא רצוני. ד"ר שפירו מעביר ימי עיון וסדנאות בנושאים שונים בתחומי התמחותו האחרים, הכוללים: מתבגרים ומשפחותיהם, הורות, עקרונות תקשורת, הפרעות אישיות, טיפול כפוי (מתבגרים ואחרים), מצבי חירום פסיכיאטריים והתערבות במשבר. הוא מילא תפקידי פרופסור נלווה באוניברסיטת דרקסל/הנמן ובאוניברסיטת המדעים. ד"ר שפירו מנהל פרקטיקה פרטית במשרה מלאה בפרברי פילדלפיה.

והנה טיפ מסטיב על הנושא של איך להתמודד עם חוסר וודאות, "הלא נודע בפסיכותרפיה"

האלגוריתמים ועצי ההחלטה שאנו חוקרים בפסיכותרפיה מורכבים. התהליך מערב שני בני אדם המושפעים מגורמים בתוך המודעות ומחוצה לה, ולכן, כמעט בלתי אפשרי להבין לחלוטין את הרב-גוניות, הן "בתוך-נפשי" והן ב"בין-אישי" שאנו מכנים פסיכותרפיה. למרות שהיינו רוצים לחשוב אחרת, ההבנה האינטלקטואלית והאינטואיטיבית שלנו מוגבלת. מכיוון שלהיות סבלני אל הלא נודע מעורר חרדה, מפתה לחשוב שאנחנו יודעים מה קורה, כמו גם מה צריך לקרות אחר כך. אך הסכנה היא קרע בברית הטיפולית ותסכול עבור המטופל והמטפל כאחד. אם נקבל שהדבר הוודאי היחיד בפסיכותרפיה הוא "לא לדעת", אז נוכל באמת לאמץ את תהליך החקירה ולהכיר בכך שכל תנועה היא צעד הכרחי אחד לקראת לדעת יותר.

לכן, בהכרח, תהליך ההדרכה עלול להיות מובן כפשטני מדי. בחדר הטיפול אין מספיק זמן, עקרונות וטכניקות קלים יחסים לניתוח בדיעבד; להגיב בזמן אמת בחדר הטיפול הרבה יותר מסובך. הכל פשוט יותר בהקשר של תיאוריה שלמה וקוהרנטית. במציאות, עלינו להרפות מאחיזה חזקה מדי בתיאוריות ובהתערבויות שלנו. קחו אותם כבדיקות והבינו שההיבט החשוב יותר הוא התגובה. במקום לשאול אם ההתערבות שלך הייתה "נכונה או שגויה", שאל את עצמך אם התגובה שהיא עוררה "אימתה או ביטלה" את כיוון החשיבה הנוכחי שלך. לאחר מכן שנה את ההתערבות הבאה שלך בהתאם. הגמישות הזו מרגע לרגע קשורה לתוצאות חיוביות. המטרה בהדרכה לא צריכה להיות בחירה נכונה, אלא בחירה מכוונת על סמך הרגע הנוכחי בתוך המסלול הכולל של הפגישה. לאחר מכן, כל שנותר הוא לחזור על אותו עקרון, להתערב ולהעריך את תגובת המטופל להתערבות וחוזר חלילה.